בהיותו בן 12 חלה ברק במחלה קשה שפגעה במוחו. מאז נותר ברק בתרדמת עד למותו הטרגי כעבור כארבע שנים.
ברק היה מבוטח בביטוח סיעודי באחת מחברות הביטוח. רק בתום שנת האבל, מצאו הוריו את הזמן והכוחות לפנות למבטחת על מנת שתשלם את תגמולי הביטוח החודשיים להם היה זכאי ברק לאור מצבו הסיעודי.
אף שלא היתה מחלוקת באשר למצבו הסיעודי של ברק, המבטחת לא מהירה להכניס את ידה לכיס וגם לא טרחה להודיע את עמדתה בכתב ביחס לתביעה. סוכן הביטוח מסר להוריו של ברק, בעל פה, שהמבטחת טוענת שהתביעה התיישנה משחלפו למעלה משלוש שנים מהיום שבו שהפך ברק לסיעודי. בשלב זה, פנו הוריו ברק למשרדי.
כאן המקום להבהיר שתקופת ההתיישנות אצל קטינים בתביעות ביטוח מתחילה מיום שהם מגיעים לגיל 18. מאחר שתקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח היא 3 שנים, אילו ברק היה נותר בחיים, הוא היה רשאי להגיש את תביעתו עד שימלאו לו גיל 21 שנה. על פי חוק התיישנות כאשר זכות תביעה נסבה בדרך ירושה התובע המקורי (המנוח) מעביר לחליפו (הורי המנוח) את תקופת ההתיישנות שנותרה לו. לכן כאשר תקופת ההתיישנות טרם החלה, כמו במקרה של ברק, יש להוריו, כיורשיו, את הזכות לתבוע תוך 3 שנים מיום פטירתו.
מופתעת מטענת ההתיישנות, פניתי למבטחת על מנת שתשקול עמדתה בשנית אך משזו נותרה בסירובה, לא נותר לי אלא להגיש תביעה לבית המשפט.
שבועיים לאחר הגשת התביעה, חזרה בה המבטחת מטענתה ושילמה את התביעה במלואה בתוספת שכ"ט עו"ד.
