הפסד נסתר מן העין

דליה, חשבת שכר במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ובעקבותיה החלה לסבול מכאבים כרוניים מפושטים ועייפות כרונית. בהמשך אובחנה אצל דליה תסמונת פיברומאלגיה.

לדליה היה כיסוי אובדן כושר עבודה הן במסגרת ביטוח מנהלים והן בקרן פנסיה.

גם חברת הביטוח וגם קרן הפנסיה הכירו בכך שדליה איבדה באופן מוחלט את כושרה לעבודה ושילמו לה תגמולי ביטוח מלאים.

לאחר כשנתיים וחצי על אף שלא חלה הטבה שבמצבה הרפואי של דליה (נהפוך הוא) החליטה חברת הביטוח שמצבה השתפר וכעת היא מצויה באובדן כושר עבודה חלקי בלבד בשיעור של 50%. בהתאם לכך, שולמו לדליה תגמולי ביטוח בשיעור של 50%.

קרן הפנסיה, לעומת זאת, המשיכה להכיר בכך שדליה מצויה באובדן כושר עבודה מלא.

מטבע הדברים ועל רקע הפחתת תגמולי הביטוח, פנתה אלי דליה לצורך טיפול בתביעתה נגד חברת הביטוח.

מעבר לטיפול בתביעה מול חברת הביטוח, בדקתי גם את סכום הביטוח שמשולם לדליה על ידי קרן הפנסיה. אז התברר שקרן הפנסיה משלמת לדליה תגמולי ביטוח חודשיים בסכום נמוך בשיעור של כ- 20% מהסכום לו היא זכאית על פי תקנון קרן הפנסיה.

לאור זאת, פניתי לקרן הפנסיה וטענתי, תוך הפנייתה לסעיף הרלבנטי בתקנון המתייחס לאופן חישוב סכום הביטוח החודשי, שחלה טעות בחישוב השכר הקובע שממנו נגזר סכום הביטוח המשולם.

בתחילה, קרן הפנסיה דחתה את דרשתי לתיקון סכום הביטוח החודשי בטענה שלא חלה טעות בחישוב השכר הקובע. ואולם, לאחר שהתעקשתי, הודיעה לי קרן הפנסיה שהיא מקבלת את טענתי לענין החישוב ותיקנה את סכום הביטוח החודשי.

כתוצאה מכך, קרן הפנסיה שילמה לדליה את הפרשי תגמולי הביטוח רטרואקטיבית למן מועד תחילת אובדן כושר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (הפרשים של עשרות אלפי שקלים), וכמובן שהמשיכה לשלם לה תגמולי ביטוח חודשיים על פי סכום הביטוח המתוקן.

ללא התערבותי ספק רב אם דליה היתה מודעת לכך שהיא מקבלת תגמולי ביטוח בסכום נמוך משמעותית מהסכום לו היא  זכאית על פי התקנון.

התוצאה המצויינת שהוגשה מעידה על החשיבות המכרעת של הליווי המשפטי כבר מהשלבים המוקדמים, זאת לא רק בנוגע לעצם ההכרה באובדן הכושר לעבודה אלא גם בנוגע למיצוי ומימוש יתר הזכויות הביטוחיות לרבות גובה תגמולי הביטוח המשולמים.